רבי מנחם מנדל מוויטעפסק זצוק"ל
א' אייר, יום ההילולא של הרה"ק רבי מנחם מענדל מויטעפסק ב"ר משה בעל פרי הארץ זכותו יגן עלינו. (נפטר בשנת תקמ"ח)
הרה"ק רבי מנחם מענדל ב"ר משה מויטעבסק זי"ע נולד לאביו מוה"ר משה בשנת תצ"ט לערך. בשנות ילדותו זכה לראות את אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע, והיה מתלמידיו המובהקים של רבינו המגיד הגדול זי"ע. היה מגדולי אדמו"רי החסידות, ויורשו של המגיד ממזריטש בהנהגת תנועת החסידות.
בשנת תקל"ז עלה לארץ ישראל יחד עם כשלוש מאות נפשות שנלוו עמו.
הרה"ק מוויטעבסק התגורר בשלשה מקומות, בירושלים, צפת וטבריה, ובעיקר התגורר בצפת ובטבריה. תחילה התגורר בפקיעין, לאחר מכן עבר לצפת אך בשל רדיפות הטורקים והערבים, ועלילה שהעלילו עליו, עבר לטבריה, וייסד בה את היישוב החסידי. הוא כילה את כל כספו על יישוב ארץ ישראל והחזקת עדתו, עד שנפטר עני מרוד. היה בין מקימי קופת מעות ארץ הקודש בנשיאותו של רבי שניאור זלמן מלאדי ולאחריו רבי מרדכי מלעכוויטש שדאגה להעביר כספים מחו"ל עבור היישוב החסידי בארץ ישראל.
כמו כן הנהיג בקהילתו להתעטף בטלית בתפילת המנחה בערבי שבתות וימים טובים כמנהג אחינו בני עדות ספרד.
באגרותיו הירבה רבינו לתאר את ייסורי ארץ ישראל שעברו עליהם בשנים הראשונות לישיבתם בה, בהדגישו שאין אפשרות להינצל מהם, מאחר שחז"ל השוו את ארץ ישראל לתורה ולעוה"ב שאינן נקנין אלא ביסורין (ברכות ה, א), אלא שהוא מוסיף "אבל לדעתינו סבלנו כל כך ייסורים, עד שכל עובדי ה' נפטרו בייסורים שלנו וכו', כי מובטחני בה' שכבר אכלנו שני חזקה בארץ הקודש, ודי הוא לנו הייסורים שעברו עלינו, בעד כל הרוצים להסתופף בנחלת ה' באמת". (אגרת א, לקוטי אמרים שם)
אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. נהג לחתום את איגרותיו בתואר "השפל באמת", גם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל ושבח, אלא רק את שמו. הרמ"מ ראה לנכון את הצורך לאיחוד הקהילות בעם ישראל בין ספרדים ואשכנזים ואף השיא את בתו לבנו של הרב אבולעפיה מטבריה.
הוא נפטר בא' באייר ה'תקמ"ח בטבריה, ונקבר בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעש"ט.
בכל שנה מאות יהודים מכל רחבי הארץ גודשים את חלקת תלמידי הבעל שם טוב, בבית העלמין העתיק בטבריה, וזאת לכבוד הילולת רבי מנחם מנדל מויטעבסק זצ"ל,
דברי תורתו ומכתביו הרבים נדפסו בספה"ק "פרי הארץ".
בשנת תשע"ג שופץ קברו, ביתו עומד סמוך לכנרת ובבעלות קהילת קרלין בטבריה.
